אגמי קורולדי: נקודת התצפית על אושבה מעל מסטיה

שאלו אותנו במשרד מה לעשות ביום בהיר אחד במסטיה והתשובה כמעט תמיד זהה: לעלות לקורולדי. שום דבר אחר בטווח הגעה מהעיירה לא נותן לכם כל כך הרבה הר תמורת המאמץ. אתם מטפסים החוצה מהעמק, המגדלים מתכווצים מתחתיכם, הרכס מתיישר — ואושבה פשוט שם, שתי הפסגות, פנים אל פנים, קרובה מספיק כדי שאנשים יפסיקו לדבר לזמן מה.

לקחנו אורחים לאגמי קורולדי ברגל, על סוסים, בלנד קרוזר, בדחפור שלג ועל עורות טיפוס. כל הארבע עובדות; הן אינן ניתנות להחלפה זו בזו. ההבדלים הכנים ביניהן הם הנושא של העמוד הזה — מה ההליכה באמת עולה בשעות ובמטרים של הפרש גובה, מתי האור שווה את ההשכמה, והפרופיל החורפי לכל מי שחושב על פברואר במקום על יולי.

אגמי קורולדי הם מקבץ של אגמים אלפיניים קטנים על מדף רחב של הרכס המתנשא ישירות מצפון למסטיה. המדף הזה נמצא בגובה של כ-2,740 מ' — גבוה מספיק כדי להיות אלפיני באמת, נמוך מספיק כך שהקרקע שם למעלה היא עשב, סלע וכתמי שלג ישן ולא קרחון.

אל תגיעו בציפייה לאגם במובן של גלויה. אלה בריכות רדודות של מי שלגים נמסים שאופיין משתנה לאורך העונה: מלאות ומשקפות בסוף יוני ובתחילת יולי, כשכל המדף ביצתי מתחת לרגליים, ומצטמצמות עד סוף אוגוסט בקיץ יבש לגומות לחות המוקפות בבוץ סדוק. אנחנו אומרים זאת מראש כי ראינו אורחים מתאכזבים בשקט. המים הם החזית, לא הנושא.

הנושא נמצא מאחוריהם.

למה כולם באמת באים: אושבה

אושבה היא הסיבה לכך שקורולדי הוא היעד הנפוץ ביותר להליכה מעל מסטיה. מהרכס מקבלים מבט חזיתי, ללא הפרעה, על שתי הפסגות — הפסגה הדרומית בגובה 4,710 מ', הצפונית בגובה 4,690 מ' — ואין דבר ביניכם ובין ההר מלבד אוויר.

זו פסגה מוזרה: בעלת שני ראשים, תלולה באופן אבסורדי מכל צד, והיא זכתה לכינוי "המטרהורן של הקווקז" מאנשים שראו את המקור ועדיין חשבו שההשוואה תקפה. היא בין הפסגות הקשות והמסוכנות ביותר ברכס. במסורת הסוואנית השם נקרא כהר המכשפות, או הסערות, והיא אחד ההרים הקדושים שלנו — לא קישוט למבקרים, אלא הדרך שבה אנשים כאן עדיין מדברים עליה. עוד בעמוד אושבה שלנו.

אפשר לראות את אושבה מהרבה מקומות בסוונטי — ממסטיה בבוקר בהיר, מרכסי חצוואלי וזורולדי, מטטנולדי, מכל אורכו של עמק בצ'ו. מה שקורולדי מוסיף הוא קנה מידה בלי מרחק: אתם גבוה, אתם קרוב, וההר ממלא את הפריים במקום לשבת בנימוס בירכתיו.

רכס קורולדי עצמו

אל תתייחסו לאגמים כאל סוף הדרך. המדף ממשיך צפונה ומערבה לאורך רכס קורולדי, וכל כמה מאות מטרים שאתם ממשיכים נפתח עוד — עוד מהקיר הדרומי של אושבה, עוד מאגן הקרחון שמתחתיו, ובסופו של דבר מבט ארוך מזרחה לאורך רכס הקווקז הראשי. הולכים כשירים שיש להם זמן צריכים להמשיך מעבר למים עוד עשרים עד ארבעים דקות. רוב האנשים לא עושים זאת, ומפספסים את החלק הטוב ביותר.

1. ברגל

זו הקלאסיקה וזה יום מלא. מהעיירה בגובה של בערך 1,490 מ' ועד המדף בגובה של כ-2,740 מ' אתם מטפסים משהו בסדר גודל של 1,250 מטרים של הפרש גובה, על שביל תלול, ברובו ללא צל, שצובר גובה כבר מהפנייה החדה הראשונה.

המספרים שאנחנו עובדים איתם, מהדרכה חוזרת ונשנית של המסלול: 4 עד 6 שעות עלייה להולך בכושר ממוצע שעוצר לנשום ולאכול, 2.5 עד 3.5 שעות ירידה, ויום כולל של 7 עד 9 שעות כולל ישיבה ראויה בפסגה. מטיילים חזקים מהירים יותר; אף אחד לא צריך לתכנן על סמך זה. הוסיפו זמן בחום, שהוא הדבר האמין ביותר שמאט אנשים כאן. הגרסה המודרכת היא הליכת אגמי קורולדי שלנו, בקצה התובעני של תוכנית טיולי ההליכה שלנו.

2. על סוסים

סוסים משתמשים ברכס הזה מאז שמישהו רעה בו בעלי חיים, והשביל מתאים להם. אתם רוכבים בקטעים התלולים התחתונים והאמצעיים — בדיוק היכן שההליכה גובה את מחירה — והולכים קטעים קצרים שבהם הקרקע רופפת.

התמונה הכנה: זו לא אפשרות קלה, זה מאמץ אחר. ארבע או חמש שעות באוכף על קרקע תלולה מפעילות שרירים שרוב המבקרים מעולם לא הפעילו, וכמעט כולם תפוסים למחרת בבוקר. מה שהיא עושה הוא להפוך יום אירובי קשה ליום שאפשר לעמוד בו — נכון לכל מי שרוצה את הנוף של אושבה בלי דרישת הכושר המוקדמת, ולקבוצות מעורבות שבהן לא כולם הולכים באותה מהירות. לא נדרש ניסיון ברכיבה. ראו רכיבה על סוסים לקורולדי ואת טיולי הרכיבה על סוסים האחרים שלנו.

3. ב-4×4 בקיץ

דרך עפר משובשת לרכב מטפסת לכיוון אזור קורולדי, ובקיץ רכב 4×4 מתאים עם נהג מקומי לוקח אתכם את רוב הדרך. זה לא כביש בשום מובן נוח — תלול, מלא חריצים וחשוף. הדרך פתוחה בערך מאמצע יוני עד ספטמבר, בהתאם לשלג ולמה שגשמי האביב עשו לפני השטח; כשאנחנו אומרים שהדרך לא פתוחה, היא לא פתוחה.

זו התשובה למטיילים עם אחר צהריים אחד, לברכיים עם דעות משלהן, למשפחות עם ילדים קטנים, ולצלמים שצריכים להיות על הרכס בשעה מסוימת. שילוב טוב: לעלות ברכב, ללכת על הרכס שעה או שעתיים, לרדת ברכב. ארגנו זאת דרך ההסעות שלנו, במחיר לרכב ולא לאדם.

4. בחורף — דחפור שלג או עורות

בערך מדצמבר עד אפריל דרך הקיץ נעלמת מתחת לשלג וקורולדי הופך למקום אחר לגמרי.

בדחפור שלג. דחפור השלג של קאטסקי קורולדי שלנו מעלה גולשים גבוה על הרכס, והופך יום סקי טורינג של תשע שעות לסדרה של ירידות. אותו שטח פתוח ומתון-שיפוע שהופך את הרכס לשביל עלייה טוב הופך אותו לשטח קאטסקי מצוין — רחב, לא מסובך, שומר על שלג קר על האגף המזרחי עד שעות הבוקר המאוחרות. ראו קאטסקי כדי להבין איך הימים בנויים.

על עורות. הטור המלא מטפס על אותה קרקע שבה משתמשים הולכי הקיץ, וראוי לסעיף משלו.

צורת הטיפוס

השביל יוצא מהקצה הצפוני של מסטיה ומטפס מיד — כמעט בלי חימום, ובתוך שעה מבט על מגדלי העיירה שרוב המבקרים לעולם לא רואים.

החצי התחתון הוא החצי המזיע: יער מעורב ומדרון פתוח, מאובק כשיבש, חלקלק כשרטוב. גבוה יותר העצים מתדלדלים ואתם יוצאים אל שטח מרעה פתוח, שם השיפוע מתמתן ואושבה מתחילה להופיע בחלקים לפני שהיא מראה את עצמה בשלמותה. הקטע האחרון חוצה שטח אלפיני פתוח עד המדף, וכאן גרה הרוח. יכולים להיות עשרים מעלות ורוגע במסטיה וקור שמצריך כובע וכפפות למעלה; אנשים שהשאירו את השכבה הנוספת בבית ההארחה מתחרטים על כך בכל פעם.

הצלב: סימן חצי הדרך הכן שלכם

בחלק מהדרך במעלה הרכס ניצב צלב מתכת גדול, הנראה מחלקים של מסטיה ואי אפשר לפספס אותו בהליכה. השתמשו בו: הוא מייצג באופן סביר את חצי הדרך מבחינת הפרש הגובה והוא המקום הטוב ביותר במסלול לקבל החלטה כנה.

כלל האצבע שלנו: אם הצלב לקח לכם יותר משלוש שעות, או שהגעתם אליו כבר עייפים, הסתובבו וחזרו. הוא יעד יפה בפני עצמו. מה שאסור לעשות הוא להמשיך בלי כוחות — הירידה ארוכה וקשה לברכיים, ולהיות מרוקנים לגמרי בגובה 2,740 מ' עם שעות של ירידה לפניכם זו הדרך שבה יום טוב הופך ליום רע.

מים, אוכל, גובה

יש מים זורמים בחלקים מהמסלול התחתון בתחילת העונה והרבה פחות עד סוף אוגוסט, ולכן אנחנו לא מתייחסים אליהם כאל מקור אמין: שאו לפחות שני ליטרים לאדם, שלושה בחום של יולי ואוגוסט. אל תשתו מהאגמים — הם רדודים, עומדים ומוקפים בשטחי מרעה. אין מה לקנות על ההר: אין בקתה, אין קיוסק, אין בית קפה. כל מה שתאכלו שם למעלה, אתם נשאתם, והסיבה הנפוצה ביותר לירידה אומללה היא שלא אכלתם מספיק בעלייה.

בגובה 2,740 מ' הגובה מורגש אך מתון — צפו לנשום קשה יותר, ללכת לאט יותר ולהרגיש את השמש יותר. כאבי ראש כאן הם הרבה יותר עניין של התייבשות מאשר של גובה. שתו בקביעות, שמרו על קצב שמאפשר שיחה בחלק הנמוך, ואם מישהו מפתח כאב ראש אמיתי עם בחילה התרופה פשוטה: לרדת. בשביל הזה מאבדים גובה מהר, וזה אחד החסדים המעטים שלו.

מזג האוויר מתהפך

לסוונטי אקלים לח המושפע מהים השחור, וההרים האלה מייצרים לעצמם את אחר הצהריים שלהם — המשקעים באזור נעים בין 1,000 ל-3,200 מ"מ בשנה, וחלק גדול מהם מגיע כעננות שנבנית במהלך היום. המשמעות המעשית: הבוקר אינו אותו יום כמו אחר הצהריים. התחלה בהירה ב-07:00 הופכת לעיתים קרובות ל-15:00 אפורה ומטושטשת, וסופות רעמים ביולי ובאוגוסט נוטות להגיע מאוחר. על רכס חשוף ללא מחסה זה משנה, ולכן אנחנו מתכננים לעלות גבוה מוקדם ולרדת מהשטח הפתוח לפני שמזג האוויר מתארגן. אנחנו מצליבים בין yr.no, meteoblue ו-Windy — ואז מסתכלים על השמיים מעל צד צ'אלאדי, כי ההיערמות מופיעה שם קודם.

הרכס שמצפון למסטיה הוא אחד ממסלולי הסקי טורינג המכוננים של האזור, והוא עובר באותו קו כמו ההליכה בקיץ.

בעיה של סיבולת, לא בעיה טכנית

קראו יחד את שני המספרים שחשובים: 1,952 מ' של עלייה ו-26° לכל היותר. כמעט שני קילומטרים אנכיים של טיפוס, ושום דבר תלול יותר מירידה כחולה קשוחה. שום דבר כאן לא יפחיד גולש מיומן; הוא ישחק אותו. שבע שעות של עלייה רצופה עם עורות הן זמן ארוך להחזיק קצב, והדירוג בינוני בשיטה הזו נושא הנחת כושר שרוב האנשים מזלזלים בה — הוא נכתב לגולשים שהכושר שלהם חזק באמת, לא רק מספק. אנחנו מחזירים כאן אנשים לאחור לעיתים קרובות יותר בגלל כושר מאשר בגלל שלג.

דירוג הירידה S2 פירושו מדרונות פתוחים עם מקום לפנות היכן שתרצו, ושום דבר שדורש טכניקה מעבר לגלישה בטוחה ברמת ביניים. חשיפה E1 פירושה שנפילה מסתיימת במדרון עצמו ולא בצוק שמתחתיו. שני הדירוגים האלה הם הסיבה שאנחנו יכולים לקחת גולשים חזקים ברמת ביניים ליום עם המספרים האלה — בתנאי שהם יודעים למה הם נרשמים מבחינה פיזית.

הירידה

הנה התמורה. אתם גולשים חזרה למטה בדרך שבה טיפסתם, על קרקע מתונה ופתוחה, ופשוט ממשיכים — קרוב ל-2,000 מטרים של הפרש גובה בירידה רצופה אחת לכיוון העיירה, בלי שום דבר שיקטע אותה. שום דבר אחר שאפשר להתחיל ולסיים במסטיה עצמה לא נותן לכם ירידה רצופה בגודל כזה. התזמון חשוב במפנה הזה: המזרח תופס את השמש מוקדם, וזו גם מתנה וגם מלכודת, ויציאה מאוחרת מדי מהפסגה באפריל הופכת את החצי התחתון לדייסה כבדה.

סכנות שאנחנו מתכננים לקראתן

הקו אינו מסובך אבל היום מחייב, והמסלול מדורג מרוחק במיוחד — הסיכוי שמישהו יגיע אליכם במהירות קטן.

• לוחות רוח גבוה על הרכס. קימורי המדרון שם למעלה אוספים שלג עמוס. זה הקטע שדורש שיקול דעת ולא רגליים, וזה שסביר ביותר שיגרום לנו להסתובב.
• אור שטוח על הרמה. בקרקע סביב אגן האגמים אין שום דבר לנווט לפיו — לא עצים, לא קצה שטח מובחן — ובעננות קבוצות הולכות לאיבוד במרחק כמה מאות מטרים מהמקום שאליו התכוונו להגיע. מסלול GPS טעון מראש אינו אופציונלי.
• כרכובי שלג נבנים לאורך קו הרכס ולא תמיד ברורים מלמעלה.
• האורך עצמו. חזית שמגיעה בשעה השביעית, גבוה על הרכס, היא התרחיש שסביבו מתוכנן כל היום.

פברואר עד אפריל הוא החלון, כשאמצע פברואר עד סוף מרץ הם התקופה האידיאלית מבחינת איכות השלג. אפריל מביא ימים ארוכים יותר והתגבשות אביבית אך דורש התחלות מוקדמות יותר. עוד בעמוד סקי טורינג ותחת חורף בסוונטי.

מילה על מודעות למפולות: בדקו מידע עדכני על מפולות לאזור ולתאריך לפני היציאה. תצפיות מקומיות והדרכה מוסמכת מסייעות בבחירת המסלול, אך עלון או היכרות מקומית אינם מחליפים הערכה של מעטה השלג והשטח באותו יום. קור בתחילת העונה על בסיס דק בונה שכבות חלשות שנשארות חודשים, וסוף מרץ — כשהטמפרטורות היומיות עוברות דרך האפס — הוא הזמן שבו הן נוטות להתעורר. שטח מתון אינו הוכחה לבטיחות; העריכו את המסלול כולו ואת המדרונות שמעליו. זה הופך אותו למקום שצריך להביא אליו שיקול דעת, וזה מה שהמדריכים שלנו כאן בשבילו. כמה מהם מחזיקים בהסמכת IFMGA או GMGA.

זריחה על הרכס היא התצלום: המפנים המזרחיים של אושבה תופסים את האור הראשון ועוברים מוורוד לזהב בעוד העמק שמתחת עדיין כחול. ברגל זה אומר לצאת בחושך; ב-4×4, איסוף מוקדם מאוד. אמצע הבוקר, 08:00 עד 11:00, הוא היעד הסטנדרטי שלנו — ההר בדרך כלל עדיין בהיר, לאור יש זווית, ואתם מקדימים את ההיערמות. הצהריים נותנים את האור השטוח ביותר ואת מזג האוויר הכי פחות אמין, וזה הזמן שבו רוב האנשים מגיעים ולכן כל כך הרבה תצלומים של קורולדי נראים דהויים.

לפי חודש:

• יוני — עדיין שלג על המדף, האגמים במלואם, דרך ה-4×4 לעיתים קרובות עדיין לא פתוחה. ירוק, רטוב, דרמטי.
• יולי–אוגוסט — תנאי השיא להליכה ולרכיבה, הימים הארוכים ביותר, אבל גם העמוסים ביותר והמועדים ביותר לסופות רעמים. צאו מוקדם.
• ספטמבר — המועדף השקט שלנו: צלילות האוויר הטובה ביותר, אור נמוך יותר כל היום, ההמונים נעלמו, אושבה נראית לעיתים קרובות יותר מאשר דרך האובך של אוגוסט. בקרים קרים.
• אוקטובר — יפה ולא אמין; השלג הראשון יכול לסגור את הדרך ללא אזהרה.
• דצמבר–אפריל — פעילות חורף בלבד, דחפור שלג או עורות.

ראו גם מתי לבקר בסוונטי ואת תוכנית הקיץ שלנו.

כשאושבה מתחבאת

אנחנו מעדיפים לתאם ציפיות מאשר למכור אכזבה: אושבה היא מגנט לעננים. היא מייצרת לעצמה את מזג האוויר שלה, ואפשר לעמוד על רכס קורולדי ביום נאה בסך הכול ולראות קיר אפור במקום שבו ההר אמור להיות. הדפוס עקבי — בקרים עדיפים על אחר הצהריים, ימים קרים ובהירים אחרי חזית עדיפים על הכול, ותקופות חמות ארוכות בונות אובך שמרכך את הפסגה גם כשהיא נראית מבחינה טכנית.

אם הפסגה מכוסה כשאתם מגיעים, חכו. אושבה מתבהרת ונסגרת שוב ושוב במהלך הבוקר, והאנשים שעוזבים אחרי עשר דקות הם אלה שמפספסים אותה.

הקומפוזיציה הקלאסית עובדת: אגם בחזית, מים שקטים, שתי הפסגות מתנשאות מאחור. היא דורשת אוויר רגוע, אז צאו מוקדם — הרוח יוצרת אדוות על פני המים וההשתקפות נעלמת. מעבר לכך, פריים רחב מקו הרכס שבו רכס קורולדי מוביל את העין לעבר הפסגה נותן יותר תחושת מקום מצילומי האגם; עדשה ארוכה על הצד הדרומי של אושבה מבודדת קווי רכס וקרח שהעין הבלתי מזוינת משטחת; והמבט חזרה למטה לכיוון מסטיה, מגדלים זעירים בעמק, הוא הצילום שרוב האנשים שוכחים וזה שמסביר הכי טוב היכן עמדתם.

ברגל (קיץ): נעליים שכבר הורצו, עם אחיזה אמיתית לירידה, שניים עד שלושה ליטרים של מים, יותר אוכל ממה שנראה נחוץ, כובע שמש, קרם הגנה עם מקדם גבוה, משקפי שמש, מעיל חסין רוח ושכבה חמה אחת בלי קשר לתחזית בעמק, מקלות הליכה, פנס ראש, ערכת עזרה ראשונה קטנה.

על סוסים: מכנסיים ארוכים ללא תפרים פנימיים, נעליים עם עקב קטן אם יש לכם, כפפות, ואותן שכבות נגד רוח ולחום — יושבים על סוס מייצרים הרבה פחות חום, ולכן רוכבים קופאים על הרכס גם כשלא היו קופאים בהליכה.

ב-4×4: כמעט כלום, אבל עדיין שכבה חמה, מעיל חסין רוח ומשקפי שמש — לרכס לא אכפת שהגעתם ברכב.

בחורף, על עורות: ערכת סקי טורינג מלאה עם משדר-מקלט, את ומוט חיפוש כבסיס. קרמפונים לסקי מצדיקים את מקומם על קרום הרוח כאן לעיתים קרובות יותר מאשר ברוב המסלולים, ובהתחשב ביום של תשע שעות, פנס ראש ושכבת ביווק לחירום שייכים לתרמיל גם כשאתם מתכוונים לסיים לאור יום.

קורולדי הוא יום שלם — אל תערמו עליו שום דבר. אבל הוא משתלב היטב בשבוע. קרחון צ'אלאדי הוא בן הזוג הטבעי: הליכה קצרה יותר, נמוכה יותר ומיוערת שמציבה אתכם מתחת לשטח שהבטתם עליו מהרכס, ויום התאוששות טוב לבוקר שאחרי. מצנחי רחיפה נותנים לכם את המקבילה האווירית למבט של קורולדי על אושבה מהקרקע — ראו מצנחי רחיפה. יום מנוחה בעיירה אחר כך, עם מוזיאונים, בתי מגדל, סאונה וצלחת קובדרי, הוא הרצף הנכון; עמוד מסטיה מכסה את מה ששווה את זמנכם. וכאמת מידה לכושר לפני אושגולי או בצ'ו, קשה לנצח אותו. ללוגיסטיקת ההגעה, ראו איך מגיעים למסטיה.

לכו ברגל אם אתם מטיילים באופן קבוע בבית, 1,200 מ' של עלייה מוכרים לכם, וירידות ארוכות לא מטרידות את הברכיים שלכם. זה לא טכני, אבל זו עבודה מתמשכת וכנה.

קחו את הסוס אם אתם רוצים את הרכס בלי היום האירובי, או אם לקבוצה שלכם כושר מעורב ואתם רוצים שכולם יגיעו יחד.

קחו את ה-4×4 אם זמן, ניידות, ילדים קטנים או שעת צילום מסוימת מכריעים בשבילכם. אין בזה שום בושה: הנוף זהה, ואפשר ללכת על הרכס מהחלק העליון.

אל תנסו ברגל אם אתם ביום הראשון או השני שלכם בגובה, אם התחזית לא יציבה ואין לכם גמישות, או אם מישהו לא בטוח לגבי הירידה. ההר יהיה שם גם בשבוע הבא.

אנחנו צוות סוואני שבסיסו במסטיה, והרכס הזה הוא מגרש הבית שלנו. ספרו לנו איך אתם רוצים לעלות לשם — על הרגליים שלכם, על סוס, בלנד קרוזר, או בדחפור שלג בפברואר — ואנחנו נבנה את היום סביב מזג האוויר והקבוצה שלכם ולא סביב שעת יציאה קבועה.

הזמינו את היום שלכם באגמי קורולדי ואנחנו נחזור אליכם עם זמנים, קריאה ריאליסטית של התנאים באותו שבוע, ודעה כנה על איזו מארבע הדרכים למעלה נכונה לכם.

מדריכים סוואנים מקומיים, שבסיסם במסטיה כל השנה.

תכננו לי טיול