מסטיה: העיירה שבה מתחיל כל טיול בסוונטי

מסטיה היא עיירה של כמה אלפי תושבים בגובה של כ-1,500 מטר, בקערה שבה נפגשים כמה עמקים בלב סוונטי עילית. יש בה כיכר, בית חולים, מנחת, שלושה מוזיאונים, תריסר מגדלים שניצבים בין הבתים, ושני אתרי סקי במרחק עשרים דקות נסיעה — המקום היחיד באזור שבו כל זה קיים יחד, ולכן כמעט כל מי שמגיע לסוונטי ישן כאן.

אנחנו חברה סוואנית וזאת העיירה שלנו. מה שכתוב כאן הוא השיחה שאנחנו מנהלים עם אורחים על כוס קפה: כמה זמן צריך, מה קורה ביום של מזג אוויר גרוע, ומה לאכול.

מסטיה היא המרכז המנהלי של נפה שמשתרעת על רוב שטחה של סוונטי עילית, מקניון האנגורי ועד אושגולי. זו לא פורמליות: בית החולים של האזור נמצא כאן, המשטרה כאן, המרשרוטקות (המיניבוסים המשותפים) מסיימות כאן את דרכן, והנהגים שמסיעים אנשים לכפרים מחכים לעבודה במרכז העיירה.

המרכז הוא כיכר סטי. פארק העיירה נפתח ממנה, ובניין העירייה ותחנת המשטרה חולקים את מספר 1. רוב מה שמבקר צריך נמצא ברדיוס של שלוש מאות מטר: מסעדות, חנויות, תחנת המוניות, שלטי בתי הארחה על כל שער שני. לכו חמש דקות במעלה הרחוב לכל כיוון ותמצאו את עצמכם בין בתי אבן ישנים עם מגדלים צמודים, בסמטאות שמעולם לא נבנו למכוניות. הניגוד הזה הוא הרושם הראשון הכן — הכיכר והרחוב הראשי נבנו מחדש בשנות ה-2010 וזה ניכר, ואילו מאחוריהם הרבעים סטי, לנצ'וואלי, לגאמי ולחטאגי הם כפרים מימי הביניים שהעיירה צמחה סביבם.

למה הכול מתחיל כאן

מסטיה היא הבסיס ולא תחנה אחת מני רבות, כי כאן התשתית נגמרת. מעבר לה הכבישים נעשים משובשים יותר, בתי ההארחה מתרחקים זה מזה, וקליטה סלולרית הופכת לשאלה במקום להנחה. זה המקום האחרון שיש בו גיבוי: אם רכב מתקלקל אפשר למצוא אחר, ואם מזג האוויר סוגר את הכביש הגבוה עדיין יש מוזיאון, סאונה וארוחת צהריים חמה.

המגדלים הסוואניים הם הסיבה שאנשים מזהים תצלום של האזור הזה בלי לדעת את שמו. יש עשרות מהם במסטיה, ובניגוד לכפר-המוזיאון צ'אז'אשי הם ניצבים בעיירה חיה: למגדל כאן יש צלחת לוויין על הבית שלצידו וערמת עצים צמודה לבסיסו. אלה מגדלי הגנה משפחתיים, רובם מהמאה התשיעית עד השתים-עשרה, ארבע עד חמש קומות, עם כניסה גבוה מעל הקרקע — לא טירות של אדונים, כי לסוונטי שממזרח לאנגורי מעולם לא הייתה אצולה פיאודלית וכל חמולה בנתה לעצמה. עוד בעמוד המגדלים הסוואניים שלנו.

מה שחשוב לביקור: אל תצלמו את המגדלים של מסטיה רק מהכביש. המבט מהגשר הוא הגלויה, והוא משטח הכול לקו רקיע. המגדלים מקבלים משמעות כשעומדים בסמטה מתחת לאחד מהם ורואים איך הוא משולב במתחם משפחתי, עם מחסן חציר ורפת שעוטפים את בסיסו. הקדישו שעה בלגאמי, בצד המערבי, או בלנצ'וואלי מעבר לנהר, מוקדם בבוקר או באור האחרון. אל תיכנסו דרך שערים — אלה חצרות של אנשים.

במסטיה שלושה מוזיאונים, שונים למדי זה מזה. המדריך המלא נמצא בעמוד המוזיאונים שלנו; זה המיון המהיר.

מוזיאון סוונטי להיסטוריה ואתנוגרפיה

נוסד ב-1936 ושוכן היום בבניין מודרני בדרך העולה לרכבל הכיסאות של חצוואלי — זה המוזיאון הרציני. הוא מחזיק את מה שכנסיות סוונטי עילית שמרו בבטחה במשך אלף שנה: איקונות מימי הביניים, כתבי יד מעוטרים, צלבי תהלוכה, כלי כסף וזהב מעובדים מתוך הכנסיות, וממצאים ארכיאולוגיים מכל רחבי האזור. כמה מהפריטים האלה היו הופכים למרכז של אוסף לאומי בכל מקום אחר — הם כאן כי לסוונטי היה קשה להגיע וקשה לפלוש, ולכן במשך מאות שנים לכאן נשלחו דברים למשמרת. הקדישו שעה, ורצוי יותר. אם אתם מבקרים במוזיאון אחד במסטיה, בקרו בזה.

מוזיאון הבית של מיכאיל חרגיאני

חרגיאני היה מטפס סוואני, נולד במסטיה ב-1932, מגדולי מטפסי הסלעים של דורו, ונודע בכינוי נמר הסלעים. הוא נהרג במדרון סו אלטו בדולומיטים האיטלקיים ב-4 ביולי 1969. המוזיאון נפתח בבית משפחתו ב-1983 ומציג את הציוד שלו, פרסים, חפצים אישיים ותצלומים מקריירה שהשתרעה מהקווקז ועד האלפים. חצי שעה מספיקה, ולכל מי שמטפס או גולש זה המקום המרגש ביותר בעיירה.

מוזיאון בית מרגיאני

בית סוואני מסורתי — מאצ'ובי, החדר הגדול היחיד שבו המשפחה ובעלי החיים העבירו את החורף תחת קורת גג אחת — שנשמר יחד עם מתחם המגדלים שלו. למשפחת מרגיאני היו כאן במקור שמונה מגדלים; ארבעה עדיין עומדים. בפנים נמצאים האח, הרהיטים המגולפים, התאים שבהם עמד הבקר לאורך החורף, וכיסא המחוושי, מושב הזקן, שמראה במבט אחד איך היה מסודר משק בית סוואני. הקדישו ארבעים דקות. הוא עונה על השאלה שכולם שואלים ברחובות שבחוץ: איך זה היה לגור באחד מאלה?

הכנסיות של מסטיה קטנות, חשוכות וברובן נעולות. מצחובארי, כנסיית המושיע, היא זו שכדאי לחפש: מבנה דו-קומתי יוצא דופן מימי הביניים, ששווה להתבונן לאט בבניית האבן שלו. כנסיית המלאך בסטי ניצבת סמוך למרכז, פוסטי מעל העיירה, ולנצ'וואלי — הנקראת גם מרגיאנאל-טארינגזלי — היא כנסיית אולם מסוף ימי הביניים מאבן מקומית ומלט סיד, טיפוסית לעשרות נוספות ברחבי העמקים.

הגישה היא הבעיה האמיתית. את רובן פותח מחזיק מפתח ממשפחה סמוכה ולא לפי לוח זמנים, כך שדלת נעולה היא התוצאה הרגילה למבקר עצמאי. זה אחד המקרים הבודדים שבהם מדריך משנה את מה שתראו, כי אנחנו יודעים על איזו דלת לדפוק.

שלושה קולות גבריים, בלי כלי נגינה, וכיוון צלילי שלא נפתר כפי שאוזן מערבית מצפה: הפוליפוניה הסוואנית שייכת לרובד העתיק ביותר של השירה הגאורגית, שאונסק"ו רשם כמורשת בלתי מוחשית. כמה משירי הפולחן קדמו לנצרות כאן, וחלקים מהטקסט שלהם כבר אינם מובנים במלואם לגברים ששרים אותם.

אפשר לשמוע אותה בשתי דרכים. מרכז האמנות והתרבות של מסטיה מעלה מופעי מוזיקה וריקוד סוואניים, האפשרות האמינה אם זמנכם קצר. השנייה היא סופרה סוואנית בבית משפחה — שולחן ארוך, בישול ביתי, הרמות כוסית בסדר קבוע בהובלת הטמדה, ושירה שמתחילה באמצע הערב בלי הכרזה. סופרה היא לא מופע ארוחת ערב: רצף הרמות הכוסית הוא המבנה של הערב כולו.

מסטיה בחורף שקטה יותר, קרה יותר ממה שאנשים מצפים מאקלים המושפע מהים השחור, ומושלגת הרבה יותר. הממוצע בינואר ובפברואר הוא סביב −2 °C ביום ובלילה −9 °C, וסוונטי עילית מקבלת 1,000 עד 3,200 מ"מ משקעים בשנה — כיסוי השלג מגיע במקומות מסוימים לכמה מטרים. העונה נמשכת מאמצע דצמבר עד אפריל, והחלון החזק ביותר הוא אמצע פברואר עד סוף מרץ.

שני אתרי הסקי

חצוואלי נמצא במרחק 8 ק"מ על הכתף המיוערת שמעל העיירה, כשתחתית רכבל הכיסאות התחתון שלו כ-500 מטר מהמרכז. השטח שמשרתים הרכבלים משתרע מ-1,428 מ' עד 2,347 מ' על פני ארבעה רכבלים, עם בית קפה בפסגה שמשקיף ישר על אושבה. הוא קטן, והעצים שלו הם מה שמחזיק טיול בחיים כשעננים סוגרים את ההר הגבוה.

טטנולדי נמצא במרחק 15 ק"מ במעלה כביש שבחורף מצריך רכב עם הנעה על 4 גלגלים. זה ההר הגדול יותר בפער ניכר: מ-2,265 מ' עד 3,160 מ', כ-13 ק"מ של מסלולים, ו-895 מ' של הפרש גובה שמשרתים הרכבלים.

בדקו את מצב הרכבלים ושעות הפתיחה העדכניים אצל MTA לפני הנסיעה; רוח, ראות ותפעול עונתי עשויים לשנות את לוח הזמנים.

פרירייד, קאטסקי והליסקי

סקי מחוץ למסלולים בעזרת הרכבלים הוא נקודת הכניסה, ולרוב המבקרים זה מספיק: קווי ירידה לצד הרכבלים, יער בחצוואלי, וערוץ רחב מהתחנה העליונה של טטנולדי שמסתיים בטרוורס שצריך לדעת עליו מראש. אנחנו מפעילים ימי פרירייד בשני ההרים. מעבר לרכבלים, קאטסקי מגיע לרכסים שהרכבלים לא משרתים, והליסקי פותח את השטח האלפיני הגדול.

מה שלא תבחרו, דעו זאת: בדקו מידע עדכני על מפולות לאזור ולתאריך. בדקו את מועד הפרסום, הכיסוי הגאוגרפי והמגבלות של כל עלון או אזהרה. מידע לאזור או ליום מסוים אינו תקף אוטומטית לאחרים. שלבו מידע רלוונטי שפורסם עם הערכה עדכנית של המסלול ומעטה השלג; היעדר אזהרה אינו מעיד על תנאים בטוחים.

סקי טורינג ושיעורים

מסטיה היא אחת העיירות הבודדות שבהן מסלול סקי טורינג רציני מתחיל בקצה הבתים. הקלאסי מטפס לעבר קורולדי על הרכס שמצפון לעיירה: 19 ק"מ, מ-1,484 מ' עד 3,355 מ', 1,952 מ' של עלייה, בערך שבע שעות של עלייה עם עורות בתוך יום של תשע שעות. מדורג כבינוני עם ירידה S2, זו בעיה של סיבולת ולא של טכניקה, והוא מעניק קרוב ל-2,000 מטר של ירידה רצופה חזרה לכיוון העיירה. עמוד הסקי טורינג שלנו מכסה את הרשת הרחבה יותר, כולל קווים מכפר לכפר שמאפשרים לחצות את האזור כשישנים כל לילה בבית אחר.

מסטיה היא גם מקום טוב ללמוד בו ומקום גרוע ללמד בו את עצמכם: המסלולים שקטים, אבל ההרים גדולים והגבולות לא נאכפים כמו באלפים. שיעורי הסקי שלנו מתקיימים בשטח האמצעי המתון יותר בחצוואלי, שם מעליות הגרירה מאפשרות למתחיל חמש או שש ירידות בשעה במקום שתיים.

איך נראה יום סערה

סערות בסוונטי מגיעות כמערכות שקע של יומיים-שלושה, בדרך כלל בפברואר ובמרץ. הן מביאות את השלג שכולם רוצים, ואיתו עננות כבדה, אור שטוח ורכבלים עליונים שאולי לא יפעלו. הדפוס שאנחנו נוקטים הוא עצים בבוקר, עיירה אחר הצהריים: הירידות ביער בחצוואלי עדיין נראות בבירור כשהאזור האלפיני הופך לחדר לבן, ואז יורדים למוזיאונים ולסאונה. שלבו יום גמיש אחד בשבוע חורף ומזג האוויר מפסיק להיות איום.

מיוני עד ספטמבר העיירה משנה את אופייה לחלוטין. הימים עומדים על 10–20 °C, והעמקים שהיו שטח סקי בפברואר הופכים לכמה ממסלולי ההליכה ההרריים הישירים ביותר בקווקז.

אגמי קורולדי והנוף אל אושבה

הליכת היום המזוהה ביותר עם מסטיה. השביל מטפס ברכס שמצפון לעיירה, עובר ליד הצלב שכולם מתייחסים אליו כאל סימון חצי הדרך, ומגיע למדף של אגמים קטנים עם שתי הפסגות התאומות של אושבה מעבר לעמק. טיפוס מתמשך של כ-1,200 מ' בלי קטעי טיפוס בידיים ובלי חשיפה — קשה לרגליים, קל לעצבים. אושבה יוצרת מזג אוויר משלה ולעיתים קרובות כבר מוסתרת אחר הצהריים, אז צאו מוקדם. פירוט בעמוד הליכת אגמי קורולדי שלנו.

קרחון צ'אלאדי

הקלאסיקה הקלה יותר: נסיעה קצרה עד סוף הכביש, גשר הולכי רגל מעל הנהר, יער, מורנה, ולשון קרחון שיורדת נמוך להפליא. חצי יום ולא יום שלם, ולכן היא מתאימה ליום ההגעה או לקבוצה עם כושר מעורב — ראו את הליכת קרחון צ'אלאדי. אל תעלו על הקרח.

על גב סוס, ובאוויר

רכיבה על סוסים מגיעה לאותם שטחים גבוהים, כולל קורולדי, בקצב שמתאים לקבוצות בגילים מעורבים. מצנחי רחיפה הם הדבר שאנשים לא יודעים שאפשרי כאן: טיסות טנדם ממריאות מהמדרונות שמעל העיירה ומביאות אתכם לגובה המגדלים, וביום הנכון, למבט ישר אל אושבה.

הטרק לאושגולי

ההליכה בת ארבעת הימים מזרחה היא הטרק הרב-יומי המוכר ביותר בגאורגיה, והיא מתחילה מהעיירה הזאת: בערך 55–58 ק"מ דרך ז'אבשי, אדישי ואיפרארי, עם לינה בבתי הארחה כפריים, כשחציית נהר אדישי ומעבר צ'חוטניארי הם שני הימים שמגדירים אותו. בעמוד הטרק ממסטיה לאושגולי שלנו מפורטים השלבים. אם יש לכם ארבעה ימים וכושר סביר, זה מה שהיינו עושים בהם.

כמעט כל מקום שמבשל למבקרים יושב על הכיכר או לאורך הרחוב שיוצא ממנה, ורוב בתי ההארחה יאכילו אתכם אם תבקשו בבוקר. שלוש מנות סוואניות, בסדר הזה:

קובדרי — לחם שנאפה סביב בשר קצוץ ומתובל. לא טחון, קצוץ; ההבדל הוא כל העניין. זו המנה שלפיה הסוואנים מודדים משק בית.

צ'בישטארי — לחם תירס עם גבינה שמעורבבת לתוכו, מטוגן. פשוט, כבד וטוב במיוחד אחרי יום על מגלשיים.

טאשמיג'אבי — מחית תפוחי אדמה עם גבינה צעירה מומסת, שמערבבים עד שהיא נמתחת כמו חבל. מוגש חם, ולא שורד חימום חוזר, ולכן פוגשים אותו כמו שצריך רק בבית פרטי או במטבח מקומי טוב.

מטבחים קטנים יותר מבקשים להזמין ארוחת צהריים או ערב כמה שעות מראש, במיוחד קובדרי, שנאפה לפי הזמנה. צמחונים אוכלים טוב — מנות הגבינה, השעועית ותפוחי האדמה הן האוכל היומיומי, לא פשרות. בקשו מלח סוואני לשולחן.

לכמה בתי הארחה יש סאונה בסגנון פיני, ורובם ימכרו לכם שעה בה גם אם אתם לא לנים שם. אחרי יום של סקי טורינג זו ההוצאה המשתלמת ביותר בעיירה — שאלו בבוקר.

מגלשיים, ספליטבורדים, סטים לסקי טורינג וציוד בטיחות למפולות — את כולם אפשר לשכור במסטיה וגם בשני אתרי הסקי. חנות ההשכרה שלנו נמצאת בעיירה, וזה חשוב יותר ממה שזה נשמע: השכרה באתר פירושה לגלות נעל שלא מתאימה בגובה 1,900 מטר כשהרכבל כבר פועל. סדרו את הציוד בערב שלפני. שלג של תחילת העונה מסתיר כאן סלעים, ולכן שירות סקי באמצע השבוע הוא שגרה, לא סימן שמשהו השתבש.

מסטיה רחוקה מכל מקום, וזו העובדה שרוב תוכניות הטיול מזלזלות בה. בעמוד איך מגיעים למסטיה שלנו יש את הפירוט המלא; זו התמונה הכללית.

הטווחים האלה רחבים כי הקטע האחרון הוא כביש הררי לאורך קניון האנגורי — צר, מפותל, חשוף לנפילת סלעים ולשלג. נהג שמכיר אותו שווה יותר ממכונית מהירה. בדרך מזוגדידי עוברים ליד סכר הקשת של האנגורי, אחד הגבוהים בעולם ומקור רוב החשמל של האזור הזה; זו עצירה לגיטימית.

בטיסה, שדה התעופה המלכה תמר מקבל מטוסים קטנים מטביליסי ומקוטאיסי. המחירים צנועים במונחים אירופיים — בדקו אותם לפני שאתם סומכים על המושב, והבינו שהטיסות מתבטלות לעיתים קרובות, כי המטוסים זקוקים לראות סבירה כדי לנחות בקערה הררית. לעולם אל תתכננו טיסת המשך בינלאומית באותו יום על סמך טיסה כזאת. רכב פרטי קוטאיסי–מסטיה הוא החלופה המקובלת, ושווה לבדוק מחירים במקום; אנחנו ורוב בתי ההארחה מארגנים הסעות ושאטלים לאתרי הסקי.

כשאתם כבר כאן, את העיירה אפשר לחצות ברגל מקצה לקצה בעשרים דקות. כל מה שמעבר לה הוא מונית, רכב עם הנעה על 4 גלגלים או הסעה מאורגנת, וכולם מבוססים כאן; אין רשת אוטובוסים מקומית. בחורף, שאלו אם לרכב יש צמיגי חורף לפני שאתם סוגרים מחיר לכביש טטנולדי.

קליטה סלולרית. ל-Magti הכיסוי הטוב ביותר בהרים האלה, בפער ברור. כרטיס SIM לתיירים עם חבילת גלישה עולה מעט מאוד לשבוע; בדקו בחנות. הכיסוי מגיע לרוב העמקים, אבל הוא לא מלא, והטלפון שלכם הוא לא תוכנית בטיחות.

חשמל. רוב החשמל של האזור מיוצר במפעל ההידרואלקטרי של האנגורי, וסערות מפילות את האספקה. ההפסקות בדרך כלל קצרות, לפעמים לא. הצטיידו בפאוור בנק.

כסף. לארי גאורגי. במסטיה יש כספומטים וכרטיסי אשראי עובדים במקומות הגדולים יותר, אבל בתי הארחה, מטבחים כפריים, בעלי סוסים ונהגים רוצים לעיתים קרובות מזומן, וברגע שיוצאים מהעיירה זו האפשרות האמינה היחידה.

בריאות וחירום. בית החולים של מסטיה נמצא ברחוב איליה גבליאני 13; שירות החירום שלו פועל מסביב לשעון והכניסה אליו מאחורי הבניין. מספר החירום הארצי הוא 112. ביטוח שמכסה פעילות הרים וחילוץ במסוק הוא לא אופציונלי כאן — חילוץ בתוך אתר סקי לא כרוך בתשלום, אבל חילוץ מחוץ למסלולים נעשה במסוק מסחרי ומישהו משלם עליו.

גובה. מסטיה עצמה לא גורמת לבעיות בגובה 1,500 מ'. הימים שמעליה יכולים: קורולדי מגיע ליותר מ-3,000 מ', והשטח שמשרתים הרכבלים בטטנולדי מגיע ל-3,160 מ'. קחו את היום הראשון בקלות.

במסטיה מבחר המיטות הרחב ביותר בסוונטי — חדרים משותפים, בתי הארחה משפחתיים, מלונות קטנים — ולרוב הביקורים היא התשובה הנכונה. יש לכם מסעדות, השכרת ציוד, נהגים, בית חולים ותוכנית ב'.

באיזה חלק של העיירה היא שאלה אמיתית. סביב כיכר סטי אתם במרכז העניינים ויכולים ללכת ברגל לארוחת ערב, במחיר של קצת רעש בערב. למעלה, לכיוון רכבל הכיסאות של חצוואלי, מתאים לגולשים שרוצים את הבוקר הקצר ביותר. הרבעים הישנים והשוליים שקטים, חשוכים בלילה ומלאים במגדלים, עם הליכה של עשר עד חמש-עשרה דקות כדי לאכול.

הכפרים — מולאחי, בצ'ו, אדישי, אושגולי — שקטים ומסורתיים יותר, ולילה או שניים שם הם החלק שאנשים מספרים עליו אחר כך. יש בהם גם פחות מיטות, פחות אוכל ואין גיבוי אם התוכניות משתנות, ולכן המבנה הסטנדרטי שלנו הוא מסטיה כבסיס עם לילות בכפרים שמשולבים בכוונה.

שלושה ימים

יום 1. הגעה, הליכה ברבעים הישנים, מוזיאון סוונטי, ארוחת ערב מוקדמת. עם אחר צהריים פנוי, הוסיפו את צ'אלאדי בקיץ או חצי יום בחצוואלי בחורף.

יום 2. היום הגדול. קיץ: קורולדי ברגל או על גב סוס. חורף: טטנולדי, עם מדריך אם בכוונתכם לצאת מהמסלול.

יום 3. בתי חרגיאני ומרגיאני, נסיעה מזרחה דרך הכפרים, סופרה בערב.

זה מספיק כדי לראות את מסטיה כמו שצריך ולעשות דבר גדול אחד, אבל לא כדי להוסיף את אושגולי בלי למהר.

חמישה ימים

הוסיפו יום רביעי לאושגולי — הנסיעה מזרחה, כפרי המגדלים, שחרה בראש העמק, ורצוי עם לינה שם — ויום חמישי שמכוון לפי התנאים: פרירייד או קאטסקי בחורף, מצנחי רחיפה או הליכה בעמק בקיץ, או סאונה ויום רגוע בעיירה. עם שבוע היינו מחליפים את שניהם בטרק לאושגולי או בסקי טורינג מכפר לכפר.

להתייחס אליה כאל תחנת ביניים. לילה אחד מספיק כדי לראות עיירה, לא את מה שמעליה.

לזלזל בכביש. שבע עד תשע שעות מטביליסי הן לא הערכה מוגזמת. הגעה בחצות ויציאה ליום גדול בשבע הורסות את המחצית הראשונה של טיול קצר.

תכנון יתר. מזג האוויר מסדר כאן מחדש את לוחות הזמנים. בכל טיול צריך להיות יום אחד שהושאר בכוונה לא מוגדר, ובדרך כלל הוא מתברר כטוב ביותר.

לצפות לתשתית של אתר נופש. אין רשת אוטובוסים, מידע על מפולות שאת הכיסוי שלו יש לבדוק, אין ערובה שהטיסה שלכם תנחת. הפיצוי הוא שגם אין המונים.

ספרו לנו מתי תוכלו להגיע, כמה זמן יש לכם ואיזה סוג ימים אתם אוהבים — ארוכים על עורות, קלים עם סאונה בסוף, או משהו באמצע. אנחנו נרכיב מבנה לשבוע: מיטות בחלק הנכון של העיירה, נהג שמכיר את כביש הקניון, מדריכים לימים שצריכים אותם, ומספיק מרווח כדי שחלון מזג אוויר גרוע אחד לא יעלה לכם בטיול. אנחנו עונים בעצמנו על ההודעות, ממסטיה. התחילו בעמוד ההזמנה.

מדריכים סוואנים מקומיים, שבסיסם במסטיה כל השנה.

תכננו לי טיול