ז'אבשי וצ'וואביאני: עמק מולאחי, אחד-עשר קילומטרים מזרחית למסטיה

בדרך העולה לטטנולדי יש פנייה שכמעט כל גולש חולף על פניה. ממש לפני העלייה למעבר ההרים, שלט מצביע שמאלה לז'אבשי, וכביש קטן יותר יורד מזרחה לאורך נהר. פנו אליו, ובתוך עשר דקות תנועת אתר הסקי נעלמת ואתם בין כפרי אבן שבהם הדבר הרועש ביותר במשך כל אחר הצהריים הוא מסור השרשרת של מישהו.

זוהי מולאחי — הקהילה שעל גדות המולאחורה, כ-11 קילומטרים ממסטיה, ושני הכפרים שהמטיילים באמת מזכירים בשמם הם צ'וואביאני וז'אבשי. אנחנו מפעיל סוואני שבסיסו במסטיה, כך שאין לנו שום אינטרס מסחרי לשלוח אתכם אל מחוץ לעיירה. אנחנו עושים זאת בכל זאת, בשביל שני סוגי אורחים: גולשים שרוצים להיות קרובים לטטנולדי יותר מכפי שהעיירה קרובה, והולכים בטרק מסטיה–אושגולי שמסיימים כאן את היום הראשון שלהם ומתחילים את השני מאותו מפתן דלת. מה שבא בהמשך הוא הגרסה הכנה — מה העמק הזה, מה תרוויחו מלינה כאן, ומה זה עולה.

• היכן: עמק המולאחורה, מזרחית למסטיה, בסוונטי עילית
• מרחק ממסטיה: 11 ק"מ (בתיאורי מסלול מסוימים כתוב 12 — שני הנתונים נפוצים)
• זמן נסיעה: פחות מחצי שעה ביום חורף רגיל
• גובה הכפר: כ-1,643 מ' בצ'וואביאני
• קהילה: מולאחי — 11 כפרים, בערך 1,200 תושבים
• אזור היסטורי: סוונטי החופשית, המחצית המזרחית שלא היו בה נסיכים
• הסיבה לבוא בחורף: אתר הסקי טטנולדי, שביל עלייה עם עורות דרך היער עד אליו, וירידה בסקי חזרה הביתה
• הסיבה לבוא בקיץ: הטרק מסטיה–אושגולי, כפרי המגדלים, ההליכה ללאהירי
• לינה: בתי הארחה משפחתיים בשני הכפרים — אין מלונות

הכפרים משתרעים לאורך שתי גדות המולאחורה על קטע קצר של קרקעית העמק, רובם על טרסות מעל המים, כשהרכס המפריד בין העמק הזה לאדישי סוגר את הנוף מזרחה.

השמות מכשילים מבקרים רבים, וזו לא אשמתם. כפרים סוואניים מנוהלים בקבוצות שנקראות קהילות, ובדרך כלל שם הקהילה הוא שמופיע על שלטים ומפות, לא שם הכפר. מולאחי היא הקהילה; צ'וואביאני, ז'אבשי ותשעה כפרים נוספים הם הכפרים שבתוכה. בקשו מנהג במסטיה להגיע למולאחי והוא יודע בדיוק למה אתם מתכוונים; שאלו אפליקציית מפות ואולי תקבלו אחת מאחת-עשרה נקודות אפשריות.

מולאחי אינה כפר אחד עם כפרי לוויין. אלה אחד-עשר יישובים הפזורים לאורך חמישה או שישה קילומטרים של נהר, חלקם על הגדה הימנית וחלקם על השמאלית, עם אוכלוסייה כוללת של כ-1,200 נפש: ארצחלי, גווברה, ז'אבשי, ז'אמושי, זארדלאשי, לאהירי, מאג'וודיירי, מורשקלי, צאלדאשי, צ'וואביאני וצ'ולאשי.

אף אחד לא מצפה מכם לשנן את זה. זה חשוב מסיבה מעשית אחת: הגדה שאתם נמצאים עליה קובעת את היום שלכם. שני כפרים יכולים לעמוד זה מול זה משני צידי מאתיים מטרים של מים ועדיין להיות במרחק עשרים דקות הליכה זה מזה, כי יורדים לגשר ועולים חזרה בצד השני.

אלף ומאתיים תושבים זה מספיק כדי להשאיר את העמק חי, לא משומר. בקר בסמטאות, חציר נערם ביולי, ילדים מחכים לאוטובוס של בית הספר. לא מוזיאון פתוח — וזה בדיוק הקסם, והסיבה להתנהג בו יפה.

סוונטי עילית נחלקת לשתי מחציות עם היסטוריות שונות. ממערב למסטיה, העמקים נפלו תחת שלטונן של משפחות נסיכים, עם המיסים והחובות שהדבר גורר. ממזרח למסטיה — על פני שטח גדול יותר — הקהילות מעולם לא היו כפופות לנסיך כלל. מולאחי שייכת לאותה מחצית מזרחית, לצד איפארי ואושגולי. ההיסטוריונים מכנים אותה סוונטי החופשית.

"חופשית" היא מחמאה לשיטה קשה. בלי אדון מעליהן, הקהילות שלטו בעצמן באמצעות אסיפות כפר ומשפט מנהגי; סכסוכים התנהלו על בסיס שבועה, גישור, וכשאלה נכשלו — על בסיס נקמות דם שיכלו להימשך דורות עד שנסגרו. לא היה בורר חיצוני ולא חיל מצב להסתתר מאחוריו, ולכן כל משפחה בנתה את ההגנה של עצמה. זה כל ההסבר למגדלים: לא קישוט או מעמד בלבד, אלא התוצאה האדריכלית של חברה שבה ביטחונו של משק הבית היה הבעיה של משק הבית עצמו. כשנקמת דם הפכה לאלימה, המשפחה עלתה למגדל וחיכתה.

זה גם מסביר את השימור. סוונטי החופשית נשארה ענייה ומרוחקת יותר למשך זמן רב יותר, והעוני הוא משמר מצוין של בנייה באבן מימי הביניים: הרבה ממה שעומד במולאחי שרד כי לאף אחד מעולם לא היה הכסף להרוס אותו.

גם בצ'וואביאני וגם בז'אבשי יש בתי מגדל מימי הביניים — מגדלי המשפחה הגבוהים והמתחדדים שסוונטי מפורסמת בהם, שרובם הוקמו בערך בין המאה ה-9 למאה ה-12, והם עומדים לצד המאצ'ובי, בית המגורים הישן בעל האולם האחד ששיכן יחד את המשפחה ואת בעלי החיים. הסיפור האדריכלי נמצא בעמוד המגדלים הסוואניים שלנו.

מה שמולאחי מציעה ושהמקומות המפורסמים לא מציעים הוא הגרסה הרגילה: בלי נקודת תצפית, בלי קופת כרטיסים. המגדלים עומדים בין סככות עבודה לטרקטורים חונים, חלקם משוחזרים, חלקם נוטים על צידם, ואחד עם צלחת לוויין מוברגת לאבן. עבור רבים מאורחינו זה עולה על קו רקיע מושלם.

חצי יום ללאהירי

ההליכה הטובה ביותר כאן למי שהגיע בשביל המבנים מובילה ללאהירי, כפר נוסף של מולאחי במרחק של כ-5.5 קילומטרים מצ'וואביאני על הגדה הנגדית של המולאחורה, שמגיעים אליו בחציית גשר והמשך העלייה בצד השני. הקצו לכך חצי יום הלוך ושוב.

הסיבה ללכת היא הצפיפות. לאהירי דוחסת מספר יוצא דופן של מגדלים לשטח קטן מאוד — בתי אבן צמודים זה לזה, מגדלים מתנשאים מתוכם, הרים מאחורי המקבץ. צלמים שכבר צילמו את אושגולי מעדיפים לעיתים קרובות את לאהירי, כי אין בה צלמים אחרים.

זו הליכה בעמק ובטרסות ולא יום הרים: אין גובה של ממש, אין חשיפה, אין בעיות ניווט במזג אוויר בהיר. החורף משנה את זה — בשנה מושלגת זה הופך לטיול בנעלי שלג.

זו ההחלטה שרוב אורחי החורף מקבלים בפועל, אז הנה היא בלי ייפוי.

מה מרוויחים

אתם קרובים יותר לאתר הסקי. ממסטיה לאתר יש כ-15 ק"מ של דרך 4×4 מטפסת; הכפרים יושבים מתחת לצד המזרחי של אותו הר. אתם על השלג מוקדם יותר וההסעה עולה פחות כי היא קצרה יותר. לאורך שבוע זה כסף אמיתי ושעות אמיתיות.

אתם זוכים לעקבות ראשונות לעיתים קרובות יותר. קבוצות שיוצאות ממסטיה מגיעות בגל אחד לפני פתיחת הרכבלים. עלייה מהעמק מציבה אתכם לפניו, ובבוקר של פאודר, ההבדל בין הגעה לתחנה התחתונה ב-09:20 לבין הגעה ב-09:50 הוא רוב הטעם של הטיול.

שני מסלולים קיימים רק מכאן. שביל העלייה עם עורות מצ'וואביאני עד לאתר הסקי, והירידה בסקי חזרה לכפר, שניהם קווים בצד הכפר. אי אפשר לעשות אף אחד מהם ממלון בעיירה בלי לנסוע קודם לכאן.

על מה מוותרים

בחירה. במסטיה יש רחובות של מסעדות, ברים, מאפיות, סאונות, חנויות שמוכרות כפפות שנשכחו בבית, בית חולים ותחנת משטרה. במולאחי אין שום דבר מזה. אוכלים איפה שישנים, ואוכלים את מה שבישלו בבית.

גמישות ביום גרוע. אם טטנולדי סגורה בגלל רוח או שהאור נעלם לגמרי, ממסטיה אפשר להיות בחצוואלי בתוך חמש-עשרה דקות, או במוזיאון. מהכפר, יום שירד לטמיון הוא באמת יום בכפר. הביאו ספר.

חברה. אם אתם לבד ומקווים להצטרף לקבוצה, זה קורה בעיירה, לא כאן.

מעט סיכון בדרך. היא קצרה, אבל זו דרך הרים, ואחרי שלג כבד לוקח זמן לפנות אותה. לעיתים רחוקות זו בעיה של יותר מכמה שעות, אבל טיסת המשך צפופה בבוקר מושלג היא לא משהו שהיינו מתכננים מכאן.

אנחנו מוכרים לילות בשני המקומות ומעדיפים לשכן אתכם במקום הנכון. טיול ראשון לגאורגיה, שלושה ימי סקי, רשימה ארוכה של דברים אחרים לראות? בדרך כלל נציע מלון במסטיה והסעה. באתם לגלוש שבוע ושמחים להיות מחוץ למפה בלילה? העמק מנצח.

יש כאן מתכונת של יום אחד שהיא מהמספקות ביותר בסוונטי, והיא זקוקה למיטה בכפר כדי לעבוד.

בוקר: עלייה עם עורות לאתר הסקי. המסלול מצ'וואביאני מטפס במדרון המיוער בצד הכפר של אתר הסקי ויוצא ליד הרכבלים. 5.6 ק"מ, מ-1,643 מ' עד 2,689 מ', 1,056 מ' של עלייה, שיפוע מרבי של כ-25°, פונה מערבה, יער לכל אורך הדרך. דירוג קל, דרגת ירידה S2, חשיפה E1 — ובאופן חריג לקו טורינג, לא מרוחק, כי אתם מטפסים לעבר מערכת רכבלים פעילה. הכי טוב מינואר עד מרץ. כרטיס הנתונים מקצה כשלוש שעות וחצי; הטיפוס עצמו נמשך בדרך כלל בערך שעתיים בקצב יציב.

צהריים: עולים ברכבלים עם כל מי ששילם על מונית. כבר הרווחתם את הירידה הראשונה שלכם ואתם חמים. יש אפילו רכבל כיסאות בצד של ז'אבשי, כך שמבנה ההר מצביע בחזרה לכיוון העמק.

ערב: גולשים הביתה דרך היער, על שטח שטיפסתם בו באותו בוקר, ומורידים את המגפיים לפני שהקהל מהעיירה סיים להעמיס את המיניבוס. אין הסעה לחכות לה, אין חצי שעה קרה בחניון.

כמה הסתייגויות כנות. זהו מסלול יער, מה שהופך אותו לאחת האפשרויות הטובות יותר באור שטוח, כשהמדרונות הפתוחים שמעל אינם שמישים — אבל גלישה בין העצים בראות גרועה אינה קלה באופן אוטומטי, ויער לא מוכר באור דועך בסוף יום ארוך הוא בדיוק המצב שבו אנשים נפצעים. השיפוע מתון, אבל זהו שלג לא מבוקר מחוץ לגבולות אתר הסקי, ועדיין נדרשת הערכה עדכנית של המסלול ומעטה השלג: ההערכה נעשית על ידי הקבוצה, באותו יום, מול המדרון. אנחנו מפעילים אותו בליווי מדריך ושופטים את הקו לפי מצב שכבות השלג של אותו בוקר; כמה מהמדריכים שלנו מחזיקים בהסמכת IFMGA או GMGA. ראו סקי טורינג כדי להבין איך אנחנו בונים ימים כאלה, או פרירייד בטטנולדי וקאטסקי אם פאודר שמגיעים אליו ברכבלים ובמכונות מתאים לכם יותר.

הקו האחר שיורד מהצד הזה של ההר הוא זה שמושך את תשומת הלב: מראש אתר הסקי טטנולדי, לרוחב מדרונות ההר, ולמטה אל אדישי — כפר מימי הביניים של כעשרים תושבים שכלי רכב מגיעים אליו רק בקושי.

המספרים: 5.1 ק"מ, נקודה נמוכה 2,100 מ', נקודה גבוהה 3,046 מ', אבל רק 51 מ' של עלייה בפועל לעומת 988 מ' של ירידה, שיפוע מרבי של כ-28°, מפנה דרום-מערבי, שטח פתוח. דירוג קל, S2, חשיפה E1, הכי טוב בפברואר ומרץ. על הנייר זה נשמע כמו יום קליל, והתנועה באמת פשוטה.

הדירוג מתאר שטח, לא מחויבות. הוא מסווג כמרוחק מאוד — מעבר לכתף ההר אתם רחוקים ממערכת הרכבלים, בשטח פתוח, עם כפר מבודד כיציאה היחידה שלכם. וגם הוא תלוי בראות: מציאת הדרך לרוחב מדרונות פתוחים באור שטוח היא איטית ונוטה לטעויות. אם הבוקר אפור, אנחנו עושים משהו אחר. אנחנו לא מתחילים אותו ומקווים לטוב.

יש גם מלכודת בקצה הרחוק. הדרך היוצאת מאדישי אינה פתוחה באופן אמין בחורף. הקילומטרים האחרונים אל הכפר משובשים גם בזמנים הטובים ביותר ופינויים אחרי שלג איטי. לפני שאנחנו מוציאים קבוצה לדרך, אנחנו בודקים עם נהגים ועם הכפר אם הדרך עבירה, ומתכננים מתוך הנחה שאולי לא — כלומר או לילה נוסף מוסכם מראש באדישי, או לא לצאת בכלל. להיתקע בכפר סוואני זו לא צרה גדולה; האירוח אמיתי והערב יהיה ארוך. אבל זו צריכה להיות החלטה, לא הפתעה.

הקטע של הטרק מסטיה–אושגולי

אם הסתכלתם על מסלול ההרים הפופולרי ביותר בגאורגיה, כבר פגשתם את ז'אבשי בלי לדעת. מסלול ארבעת הימים הקלאסי מסיים כאן את היום הראשון.

היום הראשון, ממסטיה לז'אבשי, הוא הפתיחה העדינה: יום בעמק על דרכי עפר ושבילים, שטחים חקלאיים, שולי יער, כפרים כל כמה קילומטרים, לא הרבה טיפוס מצטבר. ההולכים מגיעים אחר הצהריים עם רגליים שעדיין עובדות, וזו בדיוק המטרה. זה גם היום שבו אנשים מזלזלים בשמש, כי בקטעים ארוכים אין צל.

היום השני, מז'אבשי לאדישי, הוא המקום שבו הטרק מתחיל באמת. הוא מטפס החוצה מהעמק דרך יער אל הרכס המפריד בין מולאחי לאגן אדישי: כמה שעות של עלייה רצופה תחת העצים, ברכה בחום של אוגוסט ומסע מפרך בגשם. קרוב לפסגה היער נגמר, השטח נפתח אל שטחי מרעה, וביום בהיר הפסגות שמעבר לאדישי מופיעות בבת אחת. אחר כך כר דשא גבוה, וירידה אל הכפר. ארוך ולא טכני — ומגיעים עם זמן לעלות לכיוון הקרחון לפני ארוחת הערב.

עונת הטרקים שלנו נמשכת בערך מאמצע יוני עד תחילת אוקטובר, כשיולי עד ספטמבר אמינים. תחילת יוני תלויה בחורף שקדם לה; אוקטובר יפה, קר, ומתרוקן בהדרגה כשבתי ההארחה נסגרים.

הליכות יום וימים איטיים

אתם לא חייבים ללכת לשום מקום. לאהירי וחזרה היא חצי היום המתבקש. מעבר לזה, דרכי מרעה מטפסות החוצה מהעמק משני צדדיו לכיוון שטחי המרעה של הקיץ, והפרס הוא המבט למטה על אחד-עשר כפרים הפזורים כמחרוזת לאורך נהר אחד. עונת החציר ביולי ובאוגוסט הופכת את העמק לאתר עבודה — כרי דשא נקצרים ביד ובטרקטור קטן, משפחות בחוץ עד רדת החשכה. צפו מקצה השדה ולא מאמצעו.

על גב סוס

מולאחי היא שטח טוב לרכיבה: דרכי עמק, שיפועים מתונים, כפרים קרובים מספיק כדי שחצי יום יהיה שווה. הסוסים כאן הם עדיין חיות עבודה ולא מוצר תיירותי, וזה מעצב את החוויה — יציבים ברגליהם, לא ממהרים, מובלים על ידי מישהו שמשפחתו משתמשת בשבילים האלה דורות. אנחנו מארגנים רכיבות מהעמק, כולל למתחילים; ראו רכיבה על סוסים.

יש בתי הארחה משפחתיים גם בצ'וואביאני וגם בז'אבשי, ושום דבר מלבד זה — לא מלונות, לא הוסטלים, לא דירות. אנחנו לא מפרסמים כאן את מספרי הטלפון של משקי הבית: אין זה מקומנו למסור אותם, ועמק של אלף ומאתיים תושבים לא זקוק לשיחות קרות בחצות בשפה שאף אחד בבית לא מדבר. אנחנו מזמינים אצל משפחות שאנחנו עובדים איתן שנים, ואנחנו יודעים אילו בתים מחוממים היטב.

למה לצפות

החדרים פשוטים, נקיים וחמים, בבית משפחה פעיל. מצעים מסופקים; שק שינה פנימי הוא פריט נוחות, לא הכרח. מים חמים תלויים בבית ובשעה. חשמל יש, אבל הוא לא חסין בפני סופות — קחו איתכם סוללת גיבוי. Magti מגיעה הכי רחוק אל תוך ההרים. אין כספומט ואין תשלום בכרטיס בעמק: הביאו מספיק לארי מהעיירה לכל השהות.

הארוחות בדרך כלל כלולות ומבושלות בבית — לחם, גבינה, תפוחי אדמה, שעועית, שימורים, ואם יש לכם מזל, המאכלים הסוואניים ששווה לחצות יבשת בשבילם: קובדרי, הלחם הממולא בבשר, וצ'ווישטארי, לחם תירס עם גבינה בתוכו. ספרו לנו על אלרגיות בעת ההזמנה, לא בהגעה: אין חנות שתפתור בעיה בשמונה בערב.

איך הערבים באמת נראים

אף אחד לא מתאר את זה במדויק, אז הנה: חשוך, שקט, ותהיו במיטה מוקדם.

ארוחת הערב היא סביב שולחן המשפחה וזה לא שירות של מסעדה — האוכל מגיע כשהוא מוכן וממשיך להגיע גם אחרי שאתם שבעים. אם בני הבית מחליטים שהערב הופך לסופרה, הוא הופך לכזה: ברכות לחיים בהובלת טמדה בסדר קבוע, צ'אצ'ה או יין, ומשך זמן שאינו קשור לתוכניות שלכם. לפעמים יש שירה, ופוליפוניה סוואנית ליד שולחן המטבח היא לא משהו שאפשר לקנות לו כרטיס.

שתי הערות מעשיות. אם אתם גולשים בשמונה למחרת בבוקר, אמרו זאת מוקדם ובחום — אף אחד לא מתרעם על אורח שמסביר, וכולם שמים לב לאורח שנעלם. ואם אתם לא שותים, אמרו זאת בברכה הראשונה ולא בחמישית.

חוץ מזה: אין בר, אין תנועה, אין הרבה קליטה. אנשים קוראים, מייבשים כפפות מעל התנור, מורחים שעווה על המגלשיים והולכים לישון בעשר. אחרי שבוע בעיירת נופש, מפתיע עד כמה זה טוב.

ממסטיה זה פחות מחצי שעה בתנאים רגילים: מזרחה בדרך לטטנולדי, אחר כך שמאלה בשלט לז'אבשי לפני העלייה למעבר ההרים, בעקבות הנהר אל תוך העמק.

רכב: מכונית רגילה מסתדרת בקיץ. בחורף הדרך בדרך כלל עבירה, אבל פני הדרך משתנים עם מזג האוויר, והדרך לאתר הסקי שמעל דורשת רכב 4WD בכל מקרה. אנחנו משתמשים בנהגים שלנו; ראו הסעות.

מקוטאיסי, טביליסי או זוגדידי נוסעים קודם למסטיה; הקצו בערך 4–6 שעות משדה התעופה בקוטאיסי, 2.5–4 מזוגדידי, רוב היום מטביליסי. ברגל, ז'אבשי נמצאת במרחק יום הליכה אחד ממסטיה על שביל אושגולי.

הערת שוליים על המרחק: תראו גם 11 ק"מ וגם 12 ק"מ מצוטטים, תלוי היכן בעמק המדידה נעצרת. אף אחד מהם לא שגוי מספיק כדי שזה ישנה.

אמצע פברואר עד סוף מרץ הוא הבחירה שלנו לסקי: בסיס שלג עמוק, אתר סקי פתוח במלואו, מסלול היער במצב טוב, וחציית אדישי בעונה החל מפברואר. מחזורי הסופות שמביאים את השלג העמוק ביותר מביאים גם את האור השטוח ביותר — בדיוק אז מסלול יער הוא התשובה הנכונה.

ינואר קר ושקט יותר, לעיתים קרובות מצוין, עם הקהל הדליל ביותר של החורף. דצמבר הוא הימור בזמן שבסיס השלג מתבסס וכיסוי דק מסתיר סלעים. אפריל מביא תנאי אביב: עמקים חמים, שלג גרגירי למעלה, סיכון מפולות עולה כששכבות השלג עוברות מדי יום מחזור של קיפאון והפשרה. יוני עד תחילת אוקטובר היא עונת ההליכה, כשיולי עד ספטמבר הם הליבה האמינה; מאי ונובמבר נופלים בין הכיסאות. פרטים נוספים בעמוד הזמן הטוב ביותר לבקר בסוונטי שלנו.

לונו במולאחי אם באתם בעיקר כדי לגלוש בטטנולדי; אם אתם חובבי סקי טורינג שאוהבים להרוויח את הירידה הראשונה; אם אתם משפחה או קבוצה שנוסעת יחד; אם אתם הולכים לאושגולי; או אם אתם כבר מכירים את סוונטי ורוצים אותה בלי העיירה.

הישארו במסטיה אם זה הביקור הראשון שלכם ואתם רוצים מוזיאונים, מסעדות ואת שני אתרי הסקי בהישג יד; אם אתם לבד ורוצים חברה בערבים; אם מישהו זקוק לבית מרקחת בקרבת מקום; או אם לאכול כל ארוחת ערב סביב אותו שולחן נשמע לכם כמו חובה.

עשו את שניהם אם יש לכם שבוע. כמה לילות בעמק בשביל הסקי, ואז שניים בעיירה בסוף — זהו המסלול שאנחנו בונים הכי הרבה, וזה שהאורחים חוזרים ממנו הכי מרוצים.

אנחנו חיים ומדריכים בהרים האלה, והעמק הזה הוא המקום שאליו אנחנו שולחים אורחים שרוצים את הסקי בלי העיירה. אנחנו יכולים לשכן אתכם בבית הארחה בצ'וואביאני או בז'אבשי עם הסעות לרכבלים, להפעיל את מסלול היער ואת ירידת הערב כימים מודרכים, לקחת קבוצה חזקה בחצייה לאדישי כשהראות והדרך מאפשרות, או לשלב את ז'אבשי בטרק מסטיה–אושגולי. ספרו לנו את התאריכים שלכם, ואנחנו נגיד בכנות אם הכפר או העיירה מתאימים לכם יותר. צרו קשר והזמינו אצלנו.

מדריכים סוואנים מקומיים, שבסיסם במסטיה כל השנה.

תכננו לי טיול